פסק-דין בתיק דמ"ש 6137/09

רקע כללי

1.    לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, והפרשות לקרן פנסיה.

2.    הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום השילוח הבינלאומי ועמילות מכס. הנתבע שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כבעליה של הנתבעת וכמנהלה (ראה - הודאת הנתבע כמופיע בפרוטוקול הדיון מיום 21.1.10 עמ' 1 ש' 3).

3.    התובע הועסק בנתבעת כפקיד יבוא סחורה ומעקב וזאת החל מיום 13.7.08 ועד לפיטוריו שנכנסו לתוקפם ביום 10.7.09 (ראה - תלוש שכר שצורף לכתב התשובה לכתב ההגנה; וכן ראה - נ/1). הודעה על הפסקת העבודה הוצאה לתובע במכתב הנושא תאריך 11.6.09, במסגרתה נכתב בין היתר, כך:

"עקב ירידה בפעילות אנו נאלצים לעשות צמצומים נוספים ולא נוכל להמשיך להעסיק אותך.

ניתנת לך בזאת הודעה מוקדמת של 30 יום ותאריך סיום העבודה יהיה 10.7.09."  

4.    אין חולק כי לאחר פיטוריו של התובע המשיכה הנתבעת בפעילותה וזאת עד ליום 30.9.09, אז פוטרו יתר עובדי הנתבעת (ראה - פרוטוקול מיום 21.10.10 עמ' 4 ש' 25-28).

אין חולק גם על כך כי עם תום תקופת ההעסקה לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים. זאת מהטעם שלטענת הנתבעת התובע לא היה זכאי לתשלומם מאחר ועבד בנתבעת תקופה קצרה משנה.

הכרעה

זכאות התובע לתשלום בגין פיצויי פיטורים

5.    ההכרעה בשאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים - בשים לב לכך שתקופת עבודתו השתרעה על פני התקופה שמיום 13.7.08 ועד 10.7.09 - נגזרת מהמתווה הנורמטיבי שעוגן בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963,  הקובע לאמור:

"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים."

משמע לאור הוראות הסעיף הנ"ל - שעה שעולה כי הפיטורים ארעו סמוך לפני תום שנת העבודה הראשונה, על המעביד מוטל הנטל להוכיח כי עיתוי הפיטורים נבחר לא מתוך כוונה להמנע מתשלום פיצויי פיטורים אלא מטעם אחר.

מנוסחו של סעיף זה  - הנוגע למעשה הן לשאלת הזכות המהותית לפיצויי פיטורים והן לשאלת ההסדר הראייתי החל - נגזרת המסקנה הראייתית המתבקשת, לפיה ככל שמעשה הפיטורים מתרחש סמוך יותר לתום שנת העבודה הראשונה, כך ידרש המעסיק להציג ראיות משכנעות יותר לסתירת החזקה הקבועה בסעיף, לפיה מעשה הפיטורים ארע במועד שארע על מנת להמנע מחובת תשלומם של פיצויי פיטורים.

6.    במקרה דנן, כאמור, פיטורי התובע נכנסנו לתוקפם 3 ימים בלבד לפני שהשלים שנת עבודה מלאה אחת. מנגד הראיות שהציגו הנתבעים להצדקת בחירתו של עיתוי הפיטורים כאמור היו קלושות ובלתי משכנעות:

מעדותו של הנתבע עולה כאמור כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה רק ביום 30.9.09; דהיינו - למעלה מחודשיים לאחר פיטורי התובע. מהראיות עולה עוד  כי מלבד התובע לא פוטרו במועד פיטוריו עובדים נוספים וכי במסגרת הנתבעת המשיכו לעבוד 5 עובדים גם לאחר פיטוריו של התובע. עובדים אשר 2 מתוכם  "נקלטו" לעבודה בסמיכות לפיטורי התובע (ראה - פרוטוקול עמ' 4 ש' 8-10).

הנתבע ניסה אמנם לשכנענו כי העובדות "שגוייסו" סמוך לפיטורי התובע ביצעו תפקידים שונים מאלה שביצע בזמנו התובע אולם הסבריו בענין זה היו מעורפלים ובלתי משכנעים (ראה - פרוטוקול עמ' 4 ש' 13-22).

מצב דברים שהטה את הכף לעבר קבלת הגרסה המנוגדת והבהירה של התובע אשר העיד כי סמוך לפיטוריו התקבלו לעבודה בנתבעת שתי עובדות אשר ביצעו תפקיד זהה לזה שהוא [התובע] ביצע קודם לכן התובע. תפקיד שכלל - מעקב אחר הזמנות, התכתבות עם סוכנים בחו"ל, טפול בהצעות מחיר וקשרים עם לקוחות, כאשר התובע הוא שסייע לעובדות אלה  ללמוד את העבודה הנדרשת (ראה - פרוטוקול עמ' 2 ש' 12-17)

זאת ואף זאת, מעדות הנתבע עולה עוד כי הנתבעת המשיכה להעסיק 5 עובדים גם לאחר פיטורי התובע ושעה שהיה ברור לו לדבריו כי ה"ספינה [הנתבעת] הולכת לטבוע". זאת, במטרה לאפשר לעובדים שנותרו לאתר מקום עבודה אחר ולהקלט בו. מכאן שאין זה ברור כלל ועיקר מדוע הזדרז הנתבע לנהוג בתובע באופן שונה; קרי - לפטר אותו 3 ימים לפני שהשלים שנת עבודה אחת שעה שיתר העובדים, ששרתו ב"ספינה הטובעת" פוטרו רק ביום 30.9.09 (ראה - פרוטוקול עמ' 4 ש' 27-29; עמ' 5 ש' 6-8).